<h1>סמ"ג לאוין סימן פ"ה</h1>
<h2>דף לו:</h2>
אל תחלל את בתך להזנותה (ויקרא י"ט כ"ט) תניא בת"כ בפרשת קדושים (פרק ז' ה"ב) זה המוסר בתו שלא לשם אישות, וכן המוסרת עצמה שלא לשם אישות, פירוש מייחדת עצמה לזנות לכל (יראים סי' רצ"ד ע"ש), ותניא בסיפא דברייתא יכול על מעשה יחידי, פירוש אם מסר את בתו לאדם אחד להיות [לו] לפלגש, וכן היא שנתפתתה למפתה שהיא עברה בלאו זה, תלמוד לומר ומלאה הארץ זמה ולא מעשה יחידי (עי' יראים שם). את זו דרש רבינו משה ברבי מיימון (נערה פ"ב הל' י"ז ע"ש ובכס"מ) שזה שכתוב בתורה אל תחלל [את] בתך להזנותה, שלא יאמר האב הואיל ולא חייבה תורה מפתה ואונס אלא שיתן ממון לאב הריני שוכר את בתי הבתולה לבא עליה למי שארצה, או אניח זה לבא עליה בחנם שיש לאדם למחול וליתן את ממונו לכל מי שירצה, לכך נאמר אל תחלל את בתך להזנותה, שזה שחייבה תורה לאונס ומפתה ממון ולא מלקות היינו כשאירע הדבר במקרה שלא מדעת אביה ולא הכינה עצמה לכך שדבר זה אינו הווה תמיד ואינו מצוי אבל זה שהפקיר בתו הבתולה להיות מוכנת לכל מי שירצה לבא עליה גורם שתמלא הארץ זמה ונמצא שהאב נושא את בתו והאח נושא את אחותו שאם תתעבר ותלד לא יודע בן מי הוא, והמכין בתו לכך הרי היא קדשה ולוקין הבועל והנבעלת משום לא תהיה קדשה, ואין קונסין אותו שלא חייבה תורה קנס אלא לאונס ומפתה אבל זו שהכינה עצמה לכך בין מדעתה בין מדעת אביה הרי זו קדשה, ואיסור קדשה אחד הוא בין בבתולה בין בבעולה, ולפיכך אמרו חכמים (כתובות ל"ו ב') שמי שיצאה עליה שם רע בילדותה אין לה קנס, כמו שכתבנו בספר מצות עשה (נ"ד), שהרי זו בחזק[ת] שהפקירה עצמה לדבר זה לרצונה.
<h2>דף מא.</h2>
אל תחלל את בתך להזנותה (ויקרא י"ט כ"ט) תניא בת"כ בפרשת קדושים (פרק ז' ה"ב) זה המוסר בתו שלא לשם אישות, וכן המוסרת עצמה שלא לשם אישות, פירוש מייחדת עצמה לזנות לכל (יראים סי' רצ"ד ע"ש), ותניא בסיפא דברייתא יכול על מעשה יחידי, פירוש אם מסר את בתו לאדם אחד להיות [לו] לפלגש, וכן היא שנתפתתה למפתה שהיא עברה בלאו זה, תלמוד לומר ומלאה הארץ זמה ולא מעשה יחידי (עי' יראים שם). את זו דרש רבינו משה ברבי מיימון (נערה פ"ב הל' י"ז ע"ש ובכס"מ) שזה שכתוב בתורה אל תחלל [את] בתך להזנותה, שלא יאמר האב הואיל ולא חייבה תורה מפתה ואונס אלא שיתן ממון לאב הריני שוכר את בתי הבתולה לבא עליה למי שארצה, או אניח זה לבא עליה בחנם שיש לאדם למחול וליתן את ממונו לכל מי שירצה, לכך נאמר אל תחלל את בתך להזנותה, שזה שחייבה תורה לאונס ומפתה ממון ולא מלקות היינו כשאירע הדבר במקרה שלא מדעת אביה ולא הכינה עצמה לכך שדבר זה אינו הווה תמיד ואינו מצוי אבל זה שהפקיר בתו הבתולה להיות מוכנת לכל מי שירצה לבא עליה גורם שתמלא הארץ זמה ונמצא שהאב נושא את בתו והאח נושא את אחותו שאם תתעבר ותלד לא יודע בן מי הוא, והמכין בתו לכך הרי היא קדשה ולוקין הבועל והנבעלת משום לא תהיה קדשה, ואין קונסין אותו שלא חייבה תורה קנס אלא לאונס ומפתה אבל זו שהכינה עצמה לכך בין מדעתה בין מדעת אביה הרי זו קדשה, ואיסור קדשה אחד הוא בין בבתולה בין בבעולה, ולפיכך אמרו חכמים (כתובות ל"ו ב') שמי שיצאה עליה שם רע בילדותה אין לה קנס, כמו שכתבנו בספר מצות עשה (נ"ד), שהרי זו בחזק[ת] שהפקירה עצמה לדבר זה לרצונה.
